המשאבה ההידראולית ממירה את האנרגיה המכנית של המניע העיקרי לאנרגיה הידראולית לשימוש המערכת. אנרגיה הידראולית היא השילוב של לחץ וזרימה הנדרשים על ידי מפעיל לביצוע עבודה שימושית. חשוב להבין שאנרגיה הידראולית היא גם לחץ וגם זרימה, שכן אחד לא יכול לעשות את העבודה בלי השני. הלחץ מורכב מנוזל כלוא, ולזרימה לא תהיה אנרגיה להזיז את הנוזל לבדו.
המשאבה ההידראולית דוחפת את הנוזל, ולצורך העניין, הנוזל יכול להיחשב מוצק כשהוא עובר בכל המכונה ואז דוחף את המפעיל להזיז את העומס. בקרי תנועה יבקשו ממני לציין ששמן ניתן לדחיסה, אבל זה דיון בבלוג אחר.
הנקודה היא שהמשאבה עשויה להידחף על חול, מיסבים כדוריים או חומר מוצק אחר המסוגל ליצור את צורת המיכל שלה, והתוצאה היא עדיין העברת הכוח.
העברת הכוח היא אכן שם נרדף להידרוליקה ולבסיס חוק קוספורד, הקובע כי "הלחץ גורם לו להיעלם, והזרימה היא הקצב שבו ניתן ליצור לחץ". "עבור תנועת הנוזל, הלחץ מגיע למצב המשאבה; תמיד. זה לא נכון להתמודד עם הכשל שהלחץ מכוון לזרימה. הלחץ יעלה ללחץ הדרוש כדי להתגבר על ההתנגדות במורד הזרם, אבל אם הלחץ אינו מופעל במשאבה, הנוזל יזוז לאחור.
הלחץ בהידראוליקה הוא תוצאה של חוק התנועה השלישי של ניוטון, שגורם לכל פעולה להיות בעלת כוחות תגובה שווים והפוכים. הכוח ההפוך יכול להיות צילינדר טעון או בקר זרימה, ולמשאבה לא אכפת.
הוא ימשיך לדחוף את הנוזל כשהלחץ יעלה כדי להתגבר על ההתנגדות, גם אם זה גורם לעומס יתר של המניע העיקרי.
